מה למדתי מהלקוחות שלי על הצלחה בחיים?
המגזינים האחרונים שהכנתי הפגישו אותי עם כמה אנשים סופר מצליחים - והקטע הוא שכל אחד מהם הגיע לשם בדרך אחרת לגמרי...
קחו למשל שני סיפורים מהשבועיים האחרונים:
הראשון הוא ילד בכור, תלמיד מצטיין - מהסוג שהמורים אוהבים. הוא בכלל רצה ללמוד במגמה עיונית, אבל כילד שגדל באייטיז - ההורים לחצו עליו ללמוד משהו שייתן לו "מקצוע ביד", והוא מצא את עצמו לומד במגמת אלקטרוניקה. ולמרות שהוא בכלל לא רצה ללמוד את זה - הוא בכל זאת השקיע והצטיין כל התיכון!
רצה הגורל, ובאותו זמן חיל האוויר חיפש תלמידים מצטיינים לקורס טיס, ומפה לשם - הילד שרצה ללמוד משהו הומני הפך לטייס ולקברניט שטס ברחבי העולם. אולי זה לא בדיוק מה שהוא תכנן, אבל וואלה - אחלה מקצוע ביד :)
*
הסיפור השני הוא על ילד שבילה את רוב הזמן שלו מחוץ לכיתה, למד איך לנתק את הכבלים של הטלפון בבית כדי שלא יזמינו את ההורים שלו לשיחה עם מנהל ביה"ס, והעביר את הלילות בחראקות עם החבר'ה בשכונה.
אבל מה? הראש שלו עבד כל הזמן. זה שהוא לא למד בכיתה, לא מנע ממנו להפוך לתותח במקצועות הריאליים. הוא ידע למצוא פתרונות שאחרים בכלל לא חשבו עליהם, ובעיקר היה לו אומץ ללכת עם הרעיונות שלו עד הסוף.
התוצאה? הקמת חברה מצליחה, מאות עובדים, ולאחרונה גם אקזיט מרשים.
*
שני אנשים - שני מסלולים שונים לחלוטין - ושתי הצלחות גדולות. האחד הלך בתלם והצטיין בכל מה שעשה, השני העדיף למצוא לעצמו דרכים משלו. אבל שניהם הגיעו רחוק מאוד בזכות שילוב של עבודה קשה, התמדה, בעיקר - הרבה סקרנות!
כי גם הילד שהתעקש להצטיין במקצוע שלא אהב, וגם הילד שהמורים גירשו אותו מהכיתה - לא הפסיקו ללמוד ולחפש את האתגר הבא.
כשאני מתחילה לכתוב מגזין על מישהו חדש, אני אף פעם לא יודעת לאן הסיפור שלו ייקח אותי. רק כשאני נכנסת לעומק התחקיר, אני מגלה שהסיפורים הכי טובים מסתתרים דווקא בפרטים הקטנים שבדרך: בהחלטות לא צפויות, בעקשנות, בבחירות שאחרים לא תמיד הבינו, ואפילו בתעלולים שהוציאו את המורים מדעתם.
וזאת בדיוק הסיבה שפיתחתי את התחקיר המעמיק שלי, שכל מי שמזמין את המגזין מתבקש למלא.
כי כדי להכין מגזין על מישהו - לא מספיק לדעת מה הוא עשה בחיים.
צריך להכיר את האדם שמאחורי הסיפור...
כי מגזין אישי צריך להיות הכי אישי, הכי מדויק, והכי "הוא" בעולם!
תגובות